מאחורי הפסיכולוגיה החברתית של צרכנות הורים וילדים

הורים וילדים רבים נכנסים לסחרור חושים בו הם קונים וקונים מבלי שתהיה לקנייה גבול או סיום.

אנו חיים בחברה צרכנית שקונה לפי העיניים וכל מה שאנחנו קונים לנו או לילדים משמש כסמל סטטוס חברתי. ככל שהחברה שלנו הופכת להיות צרכנית וחומרית יותר כך המשפט: "אני קונה משמע אני קיים" הופך להיות רלוונטי ונכון יותר.

אם אנחנו רוצים לשבור את מעגל הקסמים של קנייה שמובילה לקנייה אנחנו צריכים לחנך את הילדים שלנו לצרכנות נבונה – והחינוך מתחיל בדוגמה אישית שלנו כהורים.

יש הרבה סיבות נוספות בגללן אנחנו קונים הרבה צעצועים לילדים שלנו:

  • צורך לפצות אותם על כך שאנחנו בעבודה ולא איתם
  • דרך להפיג את השעמום שלהם ולהעסיק אותו
  • מתן סיפוק מהיר לחוסר הסיפוק את התסכול שלהם
  • רצון לפצות את עצמנו על מחסור שהיה לנו כאשר אנחנו היינו ילדיo
  • ניסיון לרצות את הילדים
    לחץ חברתי והקשר שלו לצרכנות של הורים וילדים


אחת הסיבות המרכזיות שבגללן הורים רבים מגזימים בקנייה של צעצועים לילדים שלהם היא לחץ חברתי. החברה בה אנחנו חיים היא חברה השוואתית. כלומר כל ילד וכל הורה משווה את המצב האישי שלו למצב האישי של הורים ושל ילדים אחרים בסביבה.

הדרך הקלה ביותר להשוואה היא השוואה חומרית – כאשר הילדים שלנו רואים שלילדים אחרים יש צעצועי מותג הם רוצים אותו דבר. כאשר אנחנו כהורים רואים שהורים אחרים קונים לילדים שלהם צעצועים יקרים מאוד – אנחנו רוצים להראות שאנחנו שווים לא פחות.

איך ניתן לחנך את הילדים שלנו לצרכנות נבונה ולמה הכול מתחיל בנו ההורים?

השאלה היא איך ניתן לחנך את הילדים שלנו לצרכנות נבונה? התשובה לשאלה זו מתחילה ונגמרת בנו ההורים. אם אנחנו רוצים לחנך את הילדים שלנו לצרכנות נבונה אנחנו צריכים קודם כל לקנות להם את מה שהם צריכים ולא את כל מה שאנחנו רוצים.

עלינו ללמד את הילדים שלנו לשאוב את תחושת הסיפוק והערך העצמי שלהם לא באמצעות אובייקטים חומריים אלא באמצעות הישגים אישיים שהם מגיעים אליהם לבד. כאשר הילד שלנו יוכל להרגיש שהוא שווה בלי קשר לצעצועים שיש לו או לילדים האחרים – אז הצרכנות שלו תהיה נבונה יותר ולא תנבע ממניעים של קנאה או צרות עין. חינוך זה מתחיל בנו ההורים ובתחושת הערך העצמי שלנו.

צרכנות נבונה – לקנות מתוך צורך ולא מתוך שעמום

צרכנות נבונה כוללת בין השאר גם קנייה מתוך צורך אמתי ולא מתוך שעמום. פעמים רבות אנחנו קונים לילדים שלנו צעצועים כי משעמם להם או כי אין לנו משהו טוב יותר לעשות איתם באותו הרגע.

עלינו לנתק את התחושה שקנייה הופכת אותנו או את הילדים שלנו למסופקים או רגועים יותר. כך למשל כאשר הילד שלנו בוכה או עצבני או מתוסכל הדבר האחרון שאנחנו צריכים לעשות הוא לקנות לו צעצוע – כי אז ניצור אצלו התניה וציפייה שכל תסכול או עצב יכול להיפתר בעזרת קנייה של דבר מה חומרי.

ראו גם:

איך אפשר ללמד את הילדים לדחות סיפוקים?


יש לך רעיון לשיתוף פעולה?
רוצה לכתוב בבלוג שלנו?
מעוניינת לפרסם את העסק שלך?

צרי עימנו קשר!

אולי יעניין אותך לקרוא גם על:

דילוג לתוכן