איך לגרום לילדים שלנו לאהוב ספרים?

מאת: עיינה טייכר-יעיר

אנחנו רוצים שהם יאהבו אותם, או לפחות יחבבו אותם. שילמדו ליהנות מספרים כבר מגיל צעיר ושירחיבו את האופקים במקום להיות מול מסכים. לנו כהורים יש חלק גדול מאוד בצורה בה הילדים שלנו תופסים את חווית הקריאה. אז איך לגדל ילד שאוהב ספרים? הנה כמה רעיונות.

מי מפחד מהספרייה העירונית?!

אני מעולם לא הייתי בעייתית עם ספרים. כבר כילדה נהניתי מאוד לקרוא ולהחליף ספרים בספריה, ולא זנחתי את ההרגל הזה מעולם. יכול להיות שזו סתם מקריות, ויכול להיות שהוריי, בהתעקשותם לרשום אותי ואת אחיי כמנויים פעילים בספריה העירונית, הם אלו שתרמו לכך שספרים הם חלק כה חשוב מחיי.

החוויה של ספריית ילדים כשלעצמה, היא לרוב חוויה נעימה: הילד יכול להתרוצץ בגיל צעיר בין המדפים ולבחור ספרים כאוות נפשו. היום ההרשמה לספריות העירוניות היא ללא תשלום – מה שהופך את ההליכה לספריה לבילוי אחה"צ של ממש.

וגם: בספריה יש מגוון גדול של ספרים, וכל הזמן יש לילד אפשרות לחדש את מלאי הספרים שבבית.

מתי בפעם האחרונה פתחתם ספר?

אם אתם רוצים שהילדים שלכם יקראו ספרים – אין חוכמות: אתם חייבים לשמש דוגמה. ככל שהילדים יראו אתכם בהזדמנויות שונות פשוט יושבים וקוראים ספר, הם יעתיקו מכם את המנהג הזה ויבינו שקריאה היא חלק מהחיים.

לכל מי שמגלגל עיניים בספקנות: זה לא חייב להיות "מלחמה ושלום". אפשר גם לשבת בזמן שאתם עם הילדים ברגעים קטנים שבהם הם מעסיקים את עצמם, עם ספר קליל. פשוט תחליפו את הגלישה בפייסבוק – בקריאה של כמה פסקאות.

וגם: זה גם יאפשר לכם להחזיר את חדוות הקריאה אל חייכם. תופתעו לגלות!

תקשיבו לעצמכם

כשאתם מקריאים לילד סיפור לפני השינה, איך אתם עושים את זה? האם אתם מדלגים על חלקים, מקריאים בצורה מונוטונית או משדרים לילד שזה הדבר האחרון שבא לכם לעשות? אם כן, יהיה לכם לא פשוט להרגיל את הילדים לרעיון שספרים הם חוויה.

נצלו את קריאת הסיפור לפני השינה לרגע חוויתי. גם אם תחליטו שאתם מקריאים רק חלק מהסיפור וממשיכים מחר.

דבבו את הדמויות בקולות מצחיקים, קיראו את הטקסט בניגון ובטונים שונים, תעשו מהסיפור – סיפור!

וגם: תופתעו לגלות כמה הנאה הילד שואב מצורה כזו של הקראת סיפור, ועל הדרך תבינו שאתם נהנים לא פחות מהזמן המשותף.

אחרי שהסיפור נגמר

אזהרת ספויילרים: ב"דירה להשכיר" – היונה בסוף היא זו ששוכרת את הדירה בקומה 5, ב"מעשה בחמישה בלונים" הבלון של אלון עף לשמיים וב"איה פלוטו" גדי מוצא לבסוף את פלוטו. כולנו יודעים איך הסיפורים האלו מסתיימים.

גם אחרי שסיימנו להקריא את הסיפור, אפשר במהלך היום לשחזר חלקים מסיפורים שאנחנו אוהבים: לתופף סתם "בים בם בם" ולצטט קטעים מהסיפור, לציין בפניו שהעוגה שאוכלים עכשיו מזכירה לו את העוגה ב"אבא עושה בושות ו..הבנתם את הרעיון.

העובדה שהסיפורים לא מסתיימים ברגע שהספר נסגר, רק מגרה את הדימיון של הילד וגורמת לו לחזור שוב ושוב לעולם הסיפורים.

וגם: דיבור על הסיפורים שקראנו יכול להיות עמוק יותר בגילאים מבוגרים יותר, ולכלול שיתוף ברגשות שעלו כשקראנו סיפור מסוים, מתן שם לתחושות שגם הגיבור הרגיש וכל מה שיכול לחבר את הילד לעולם הרגשי של הדמויות בספר.

וזה רבותיי, כל הסיפור!


יש לך רעיון לשיתוף פעולה?
רוצה לכתוב בבלוג שלנו?
מעוניינת לפרסם את העסק שלך?

צרי עימנו קשר!

אולי יעניין אותך לקרוא גם על:

דילוג לתוכן